"אתה יודע אבי, אתה וסימה ממש זוג טוב" כך אמר לי אמש דוד גדעון בעת שאירחנו את כל הדודים לארוחת ערב שישי. "מדוע אתה אומר זאת?"תמהתי בקול. "נכון שהרבה מאוד אנשים אומרים נו את זה" הוספתי. "אתם מאוד שלווים ביחד, רואים עד כמה אתם סומכים אחד על השני.עד כמה התקשורת בניכם טובה.עד כמה אתם נהנים להיות ביחד" הוא הסביר וחייך אליה. אל סימתי, האישה של חיי.
חשבתי על דבריו.בתחילה סברתי שאנשים קובעים שאנו זוג טוב יחדיו בגלל סיבות פרוזאיות. אני נראה בסדר וסימה היא אישה מרשימה.אישה נאה ביותר.בלונדינית, תכולת עיניים, רזה ובעלת חיוך מקסים. אישה לבבית, נבונה, בעלת קול נעים וחוש הומור מפותח.חשבתי שזו הסיבה העיקרית.להיות בחברת אישה מרשימה.
הסיבה להצלחה שלנו היא עמוקה הרבה יותר.היא מבוססת על שיחות והבנות בתחילת ההכרות שלנו.שנינו לא הגענו בתוליים לקשר הזה.גם לי וגם לסימה היו מערכות יחסים לא מעטות.( לי היו הרבה יותר).שוחחנו על זוגיות, על משיכה, על אינטימיות, על נאמנות, על פתיחות, על תקשורת,על הציפיות שלנו מהחיים.שוחחנו על החיים שלנו.פתחנו את לבנו לפני השני.לא הסתרנו דבר.
לא נכנסנו לפרטים אינטימיים של מערכות יחסים קודמות. לא היה צורך בכך.כן, שוחחנו על רגשות שהיו או לא היו עם בני הזוג הקודמים שלנו. על הפנימיות שלנו.דיברנו על פחדים ועל תקוות..על המאווים ,הערגה והכמיהה לדבר האמיתי.לזוגיות האחת והיחידה.נגענו רבות הן פיזית והן נפשית במקומות הכי נסתרים הכי אישיים.נגענו בכוונה לגלות, ליצור את הביחד הכה מבוקש.את אותה תחושה והבנה ומעשה של זוגיות שהיא אחת.
כנראה שהצלחנו לפי התגובות מהאחרים.
אנחנו יודעים זאת, חשים זאת, אוהבים זאת.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
